פסק-דין בתיק עמ"נ 27754-05-11

עניינו של הערעור שלפני בשאלה, כיצד יש לסווג אולפן הקלטות לצורך חיובו בארנונה על פי צווי הארנונה הרלבנטיים של עיריית תל-אביב-יפו: האם לסווגו כ" בית מלאכה", כטענת המערער, או שמא לסווגו בהגדרה השיורית שהיא " בניינים שאינם משמשים למגורים", כטענת המשיבים. לסיווג זה יש השלכה כלכלית, שכן אם מדובר בסיווג "בית מלאכה", מסי הארנונה שעל המערער לשלם נמוכים בשיעור ניכר מהשיעור בו מחויבים "בניינים שאינם משמשים למגורים" בתל-אביב.

הערעור מוגש על החלטת וועדת הערר על קביעת ארנונה כללית תל-אביב-יפו (להלן: " וועדת הערר" או " הוועדה") מיום 9.7.09, לפיה יש לסווג את הנכס תחת הסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים".

1. רקע עובדתי

הנכס נשוא הערעור שלפני מצוי ברחוב ידידה פרנקל 9 בתל-אביב והוא משתרע על שטח של כ- 108 מ"ר. הנכס משמש כאולפן הקלטות, כאשר בחלק אחד של הנכס, בשטח של 36 מ"ר, מצוי המכשור הטכני של ההקלטה והעריכה ובחלקו האחר, בשטח של 70 מ"ר, מצויים כלי הנגינה והמיקרופונים. מכשירי ההקלטה מחוברים לכלי הנגינה והמיקרופונים באמצעות כבלי חשמל, המועברים דרך הקיר המפריד בין שני החדרים.

במשך שנים, סווג הנכס כולו, לצרכי ארנונה, תחת הסיווג "תעשייה ומלאכה". אולם במהלך שנת 2003 החליט מנהל הארנונה לסווג את הנכס תוך פיצולו לשניים; השטח שבו מצויים כלי הנגינה והמיקרופונים (70 מ"ר) סווג כ"בניינים שאינם משמשים למגורים", היינו בסיווג השיורי, ואילו השטח שבו מצוי ציוד ההקלטה והעריכה סווג כ"תעשייה ומלאכה" (36 מ"ר).

המערער הגיש ערר על קביעת מנהל הארנונה באשר לחיובו בארנונה בשנת 2006 בטענה כי לא ניתן לפצל את הנכס לשניים לצורך סיווגו וכי יש לסווג את הנכס, כולו, תחת הסיווג "מלאכה ותעשייה". עוד טען המערער, כי הוא מופלה לרעה לעומת נישום אחר באותו בניין, המחזיק בנכס דומה, הנהנה מסיווג ל"מלאכה ותעשייה".

וועדת הערר קבעה בהחלטה מיום 25.2.07, כי היא נעדרת סמכות עניינית לדון בטענת האפליה שהעלה המערער ועל כן דחתה את הערר שהגיש.

המערער הגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת הוועדה מיום 25.2.07, במסגרתה שב וטען כי לא ניתן לפצל את הנכס לשניים לצורך סיווגו וכי יש לסווג את הנכס, כולו, תחת הסיווג "מלאכה ותעשייה". כן טען המערער, כי הוא מופלה לרעה ביחס לנישום אחר (עת"מ 1471/07).

בשים לב לעובדה שוועדת הערר בהחלטה מיום 25.2.07 כלל לא דנה בטענה לפיה לא ניתן לפצל את הנכס, הורתי על החזרת הדיון לוועדת הערר, על מנת שתדון בטענה האמורה (ראו פרוטוקול מיום 24.3.08).

ביום 9.7.09 התקבלה החלטתה הנוספת של וועדת הערר. הוועדה קיבלה, אמנם, את טענת המערער, לפיה אין לפצל את הנכס לצורך סיווגו, אולם היא קבעה, כי יש לסווג את הנכס, כולו, תחת הסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים".

בהתאם להחלטתי מיום 15.5.11, הוסבה העתירה לערעור מינהלי שעניינו בהחלטת וועדת הערר מיום 9.7.09.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי המערער עזב את הנכס בשנת 2009, תוך ששילם את סכומי הארנונה שאינם שנויים במחלוקת, היינו מיסים בהתאם לסיווג "תעשייה ומלאכה".

2. החלטת וועדת הערר

בפתח החלטתה מיום 9.7.09 סקרה וועדת הערר את הרקע העובדתי הרלבנטי הנדרש, לרבות החלטתה הקודמת מיום 25.2.07. בהמשך, סקרה הוועדה את המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך סיווג כ"בתי מלאכה ומפעלי תעשייה" (עליהם יורחב בהמשך) וכן עמדה על תכלית החוק הנוגע להחרגת בתי מלאכה והענקת תעריף מוזל דווקא להם, בציינה, כדלקמן:

"הפרשנות התכליתית של סיווג מיוחד למלאכה ותעשיה ואותם חוקי מס היא עידוד פעילות בעלת מאפיינים ייחודיים בהתחשב בצרכים כלכליים, חברתיים ולאומיים. ודוק: מתן תעריף מוזל לענף התעשייה והמלאכה נועד לעודד פעילות המצריכה שטחים גדולים ונותנת תעסוקה לעובדים רבים."

הוועדה סקרה את עדות המערער וכן את עדותו של מר מני בז'רנו, המומחה מטעמו, ועברה ליישום מבחני הפסיקה על נסיבות העניין שלפניה, כדלקמן:

"מן העדויות עולה, כי העורר נותן שירותי הקלטה למגוון של לקוחות, וכדבריו, "בן אדם מתקשר רוצה אולפן הקלטות, אומר מה הצרכים שלו לגבי עבודה ספציפית, בד"כ זה לפי שעות, הוא מזמין שעות הקלטה/אולפן, בד"כ משעה שעתיים ועד ימים, ואז הוא מגיע ואני מזמין טכנאי ועוזר טכנאי ומבצעים את העבודה הוא יוצא עם מסטר על גבי די.וי.די ו- סי.די. יכול הלקוח להביא את הטכנאים שלו...כך גם התרשמנו מעדותו של מר בז'רנו. לדבריו, "בחדר הבקרה השיר מוקלט על גבי המחשב, תפקיד הטכנאי להקליט.. העבודה עצמה היא טכנית". האומן יוצר מוזיקה ומקליט אותה עם נגנים באולפן הקלטות.

אנו סבורים, כי מרכז הגרוויטציה של פעילות העורר בנכס נוטה למגזר השירותים ולא לפעילות ייצורית. העורר נותן שירותים ללקוחות אשר כותבים מוזיקה. ביצוע מוחשי, הקלטה של מוזיקה, על די.וי.די או סי.די, אינה מהווה פעילות ייצורית או יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. במבחן השימוש שנועד למוצר, אין ספק, כי צומחת בו תועלת אך ורק ללקוחות העורר, המבקשים להקליט את המוזיקה שלהם וליצור מסטר. שהרי, לאחר קבלת המסטר הקשר בין העורר לאומן ניתק והאומן/לקוח הוא שמחליט מה יעשה עם המסטר. העורר אינו מייצר בנכס שום מוצר בייצור המוני. הלקוח/האומן יוצר יצירה מוזיקלית ומקליט אותה אצל העורר... שירות מתאפיין ב"הפעלת שיקול דעת וידע מקצועי, מתוך התאמת התוצר הסופי לצרכיו של הלקוח המזמין" .. וכך עושה העורר בנכס.

אנו מתקשים לכנות פעולה בה מקליטים יצירה מוזיקלית כפעילות ייצורית, משום שעיקרו של התהליך הוא רעיוני, קריאייטיבי. לב התהליך הוא יצירת מוזיקה ולא יצירת דיסק. הדיסק הנוצר בנכס, לא מיועד לצורך המוני בשלב זה, אלא רק לצורך הנצחת היצירה המוזיקלית. השאלה אם הדיסק הזה מיועד לייצור המוני, תלויה בהחלטת הלקוח. בכל מקרה, הייצור ההמוני לא נעשה בנכס.